סיני נ' פרקליטות מחוז ת"א - פלילי

פסק דין

עניינו של הערעור שבפני בהחלטת בית משפט לתעבורה תל-אביב, בתיק ב"ש 1760/09 (כב' השופט ויטלסון) (להלן: "בית משפט קמא") לדחות את בקשת המערער להארכת המועד להישפט בגין העבירה נשוא דו"ח מס' 2348148061 (להלן: "דו"ח").

עובדות הרקע

כלי הרכב שבבעלות המערער (להלן: "הרכב") צולם ביום 12.10.04 ע"י מצלמה אלקטרונית מבצע עבירה של אי ציות באור אדום ברמזור, בגינה ניתן לו דו"ח שהינו מסוג ברירת קנס.

המרכז לגביית קנסות, אליו הועבר הטיפול בדו"ח ובדוחות נוספים של המערער, שלח על כך הודעה לבית המערער (להלן: "ההודעה" או "הודעת הקנס"), ובעקבות זאת רעייתו של המערער שלמה במרוכז את כל הקנסות שפורטו בהודעה.

המערער טוען בערעורו, כי דבר הדו"ח הספציפי נודע לו רק בעקבות הודעת משרד הרישוי מיום 13.1.09, כי חויב בעטיו בנקודות וכן בפסילת רישיונו למשך 3 חודשים.

ביום 18.5.09 פנה המערער בכתב למשטרה בבקשה להסבת הדו"ח וסורב.

פנייתו לבית משפט קמא, כ- 5 שנים לאחר קבלת הדו"ח, לבטל את תשלום הקנס ולהישפט על הדו"ח, לפי סעיף 230 לחסד"פ [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן: "החוק"), נדחתה אף היא ביום 14.9.09 על ידי בית משפט קמא (להלן: "ההחלטה"). על כך נסב הערעור.

המערער משיג על ההחלטה בנימוק, לפיו טעה בית משפט קמא בכך שהתבסס על טעמים טכניים בלבד והתעלם משורה של נסיבות מיוחדות ורלבנטיות. ביניהן, העובדה שהמערער לא קיבל את הדו"ח לידיו, אלא דרך המרכז לגביית קנסות בהודעה מרוכזת, העובדה שרעייתו ששילמה את הדו"ח לא הייתה מודעת להשלכות תשלום הקנס ותוצאותיו החמורות לגביו (השתת נקודות ושלילת רישיונו), ובעיקר בכך, שאי הארכת המועד תגרום לעיוות דין - הן בהיבט של הנזק החמור הישיר שנגרם למערער, והן ובעיקר משום שלא הוא נהג ברכב באותו יום, אלא רעייתו, כעולה מתצהיריהם שצורפו לבקשתו לבית משפט קמא (להלן: "התצהירים"). מכלול הנסיבות המתואר מצדיק, לשיטת המערער, את ביטול ההחלטה מטעמי צדק והארכת המועד להישפט, בעוד שהותרת ההרשעה על כנה, הרשעה, הנסמכת על החזקה המשפטית שהינו בעל הרכב, תגרום לתוצאה של עיוות הדין.

בקצירת האומר ניתן לסכם, כי טענתו המרכזית של המערער הינה, שנגרם לו עיוות דין בכך שהורשע בעבירה אותה ביצע אחר ועל כן עומדת לו "טענת הגנה מן הצדק", המחייבת את ביטול הרשעתו.

דיון והכרעה

הלכה פסוקה ומושרשת המעוגנת בלשון החוק היא:

"מששלומה הודעת הקנס שהומצאה למבקש (המערער בענייננו), השתכללה הרשעתו בעבירות בהן הואשם. אכן סעיף 119(ח) לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר למשלם הקנס לעתור – אף לאחר ביצוע התשלום – לתובע משטרתי כדי שיבטל את הודעת הקנס, אולם לשם כך קצב המחוקק פרק זמן של 30 ימים בלבד ממועד המצאתה של ההודעה. המבקש לא פעל במסגרת הזמנים זו ואף לא גדרי הזמן שהוקצב להגשת ערעור" (רע"פ 9540/08 מוסברג נ' מ"י (לא פורסם 8.1.09).

באשר להוראות החוק מהן שואב בית המשפט את סמכותו לבטל הרשעה, גם במקרים בהם שולם הקנס בגינה, נאמר ברע"פ 2069/07, ד"ר צפורה רייני כוכבי נ' מ"י תק-על 2007(2)1040:

"על הסוגיה חולשות הוראת סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי, כמו גם הכללים הנוהגים ברגיל באשר להידרשות מחודשת להרשעה חלוטה בפלילים. אלה גם אלה סוללים את הדרך בפני אדם שנקנס בגין עבירת תעבורה שביצע ואפילו שילם את הקנס בגינה, להתגונן בדרכים שונות מפני הרשעה או לשנותה. בחלקן מוגבלת הפעולה בזמן וזאת משיקולים של סופיות הדיון ויעילות ההליך. עם זאת, במקרה בו אדם לא ידע ולא יכול היה לדעת כי אישום תלוי ועומד כנגדו, עשויה להימצא הצדקה לחריגה מסעד זמנים זה".

בענייננו, אין חולק, כי הבקשה להארכת מועד לא רק שלא עמדה במסגרת 30 הימים הקבועים בחוק לצורך זה, אלא הוגשה שנים רבות לאחר ביצוע העבירה ולכן מבחינה פרוצדוראלית חלף זה מכבר המועד להגשת בקשת הביטול. בנסיבות אלה, אין תמה, שטענות הערעור נסמכו על העילה של עיוות דין. עילה שביסוסה פותח את שערי בית המשפט לביטול ההרשעה.

בטרם נדון בסוגיה עליה הושתת הערעור, יש לבחון תחילה את השאלה הקודמת, והיא, האם הודע למערער דבר קיומו של הדו"ח. במילים אחרות, האם הדו"ח הומצא לו ואם עצם העובדה ששולם על ידי רעייתו פוטר אותו מאליו מידיעה זו ומבסס את טענתו כי לא ידע כלל על קיומו.

התשובה על שאלה זו היא שלילית.

עיון בתצהירים מעלה, כי אין בהם כל התייחסות לנסיבות קבלת הודעת הקנס ולא לסיבה בעטייה טוען המערער שעצם קיומו של הדו"ח או תוכנו לא היה בידיעתו.

מעבר לכך, אין חולק, כי הודעת הקנס נשלחה לכתובת מגוריו של המערער. לכן, גם אם נניח שהודעת הקנס שולמה על ידי רעייתו של המערער, אין בעובדה זו כדי לשחרר את המערער מהידיעה על קיומה. זאת מן הטעם הפשוט, שהמדובר בבני זוג נשואים, החיים ומתגוררים תחת אותה קורת גג, באותה כתובת מגורים שאליה הגיעה ההודעה. מכאן, הדעת נותנת וההיגיון מחייב, שהידיעה אודות הודעת הקנס הגיעה גם אליו, או הייתה צריכה להגיע אליו מעצם תוקף מגוריו במקום. מה גם שמתברר, כי כל הקנסות שנכללו באותה הודעה היו קנסות שהוטלו על המערער ולא על רעייתו.